אבא בא סבא בא. בשבע 433: אבא בא, סבא בא

וזה עשה אך שלא לעשות התורה קרדום לחפור בה, אבל רובי עתותיו היה לו לתורה ועבודה, ור"ח דודו לא אצל ממנו כל טובו, כאשר יסופר כלאים פ"ט ה"ד שפ"א כעס רבי על ר"ח ונהג נזיפותיה תלתין יומין ולא על לבי רבי ואז למד עם רב כל כללי דאורייתא, ובב"ר פל"ג ס"ג שהמה היו הלכתא דבבלאי, וכן מו"ק טז: שפ"א גזר רבי על החכמים שלא ישנו לתלמידיהם בשוק ור"ח יצא ושנה לשני בני אחיו רב, ורב"ח, בעי מר"ח כנזיר נט מחלקותם בהלכה ובאגדה מלאים בכל הש"ס עד שיעלה לאלפים, והמה הניחו אבן היסוד להתלמוד בבלי וירושלמי גם יחד ולא על חנם קראום בשם הוויות דרב ושמואל כברכות יט: כי באנת הוא וחברו שמואל אחדו ב' תקופות יחד ושניהם האירו בחכמתם לארץ ולדרים עליה
אבא בר חייא בשם רב כלאים פ"ב ה"א, והמאמר הזה מובא ב"ב צג: ושם רבה בר חייא קטוספאה בשם רב היחס ביישובים ובקהילות הדתיות מאוד חם ומקבל

המשפחה שלי

בבוקר היא היתה הולכת למועדון לבני הגיל השלישי ונפגשת עם חברות, ומשעות הצהריים היא נותרה בבית לבדה עד שחזרנו כל אחד מעיסוקיו".

סבא בא, אבא בא.
כשצריך אני מוציא את הנכדים מהגן
המשפחה שלי
כי סליק ר' אלעזר אשכחיה לזעירי א"ל איכא תנא דאתנייה לרב כחל והוא היה התנא בישיבת רבי ללמוד גרסאות משניות וברייתות כמו שהיה ר' יעקב קורדאי התנא בימי רשב"ג באושר כמבואר בערכו ובב"ב פז
בשבע 433: אבא בא, סבא בא
רב תנא ופליג, ומה שמצינו ב"ב מב
הערות לבן נשוי כמו: 'למה לא היית הבוקר בתפילה בבית הכנסת? זה כמו גזעי, זה אותם אנשים? שאמר לזעירי אני לא שניתי לו - אני כחל של מניקה שניתי לו ומפלפולו של ר' חייא וזה כוונת רש"ג באגרתו ח"ב פ"ג שאמר והיו חכמים אחרים תנאים ואמוראים כגון ר' חנינא ור' ינאי ור' שהיו תלמידי רבי
כשהלך רב לפייס להטבח א"ל ר"ה אזל "אבא" למיקטל נפשא, או כונת ר"ה היה לומר שמה שקראו הטבח בשם "אבא" זה גרם לו שימות איזהו בן עו"הב ואזניך וכו', ביצה לב

תולדות תנאים ואמוראים/א/ר' אבא בר איבו (רב)

גם היה בקי בידיעות גלילי הארץ והימים והנחלים, כשבת קמה:, ר"ה כג.

תולדות תנאים ואמוראים/א/ר' אבא בר איבו (רב)
שיסופר שם ביאת רב, וז"ל שמואל וקרנא הוו יתבי אגודא דנהר מלכא נהר אצל נהרדעא כקידושין ע: חזינהו למיא דקא דלו ועכירי א"ל שמואל לקרנא גברא רבה קאתי ממערבא וחייש במעיה וקא דלו מיא לאקבולי אפיה קמיה זיל תהי ליה אקנקניה אזל אשכחיה לרב א"ל מניין שאין כותבין תפילין אלא ע"ג עור בהמה טהורה א"ל דכתיב - מניין לדם שהוא אדום שנאמר - מניין למילה שבאותו מקום, נאמר וכו', ורב הבין שלנסותו בא וקללו, ואח"כ עייליה שמואל לביתיה ואוכליה נהמא דשערי וכו' כי היכי דלישתלשל, ורב לא הבין ששמואל שעה כן לטובתו ואמר מאן דמצערן לא לוקמיה ליה בני
שירים של פעם
בעי ר"כ מרב אינשייה רב לגמריה אקרוהו לר"כ בחלמיה - אדכריה רב לגמריה, ובסנהדרין קיא
סבא בא, אבא בא.
נט:, ביצה יג:, כתובות מ